כתיבת גשם

child-164211_1280

יש הרוקדים בגשם ואני …מהכותבים בגשם. אני לא יודעת מה בדיוק עושה לי את החשק המיוחד הזה לכתיבה, דווקא בגשם. מספיק רק מבט חטוף החוצה, אל החלון הרטוב, אל העננים האפורים, אל העצים הרטובים וזה קורה לי, משהו בתוכי, מתעורר לכתיבה. כל חושים מתחדדים ואני מקשיבה לגשם. אוזניי מצליחות לבודד מבין כל הצלילים את הצליל של טפטוף הגשם על חלון, ואני מצליחה לשמוע את המוזיקה של הגשם. אני פותחת את החלון והריח של הגשם ממלא את אפי. אני נושמת את מלוא הגשם במלוא הריאות. עיניי לא מתעייפות מלהביט בעננים הכבדים, שללא לאות מורידים את הגשם. אני אוהבת להרגיש את הגשם בקצות האצבעות, כל מה שצריך בשביל זה – להושיט את כף היד וללכוד כמה טיפות של גשם. כשהייתי ילדה קטנה, אהבתי גם לטעום את הגשם, מנסה לתפוס כמה טיפות בשפתיי או בלשון.

גשם מצליח להפעיל את כל חמשת החושים שלי ולכן, קל לי להכניס אותו לסיפורים שאני כותבת. יש לי כמה דרכים לעשות זאת:

  1. גשם כרקע – בדרך כלל אשתמש בזה כדי לחזק את הסצנה, אם זה משרת את העלילה כמובן. גשם, מזג האוויר הסוער, קור, רוח, חורף יכולים לעזור בתיאור עקיף של הגיבור או לשמש לחיזוק העלילה או האווירה של הסצנה .
  2. גשם כדימוי – אפשר לדמות את מצבו הרגשי ונפשי של הגיבור לגשם או לחורף. אני יודעת, שזה נדוש וכדאי בתור סופרים להימנע מסצנות המוכרות לכולנו מסרטים, שבהם בסצנת הסיום, יורד גשם על הזוג המאוהב, הבוכה מהתרגשות. אני יודעת, שזה הכי לעוס, הכי צפוי, הכי לא נכון להכניס סצנה כזו לסיפור שכותבים. (כי כבר מה אפשר לחדש ולספר אחרת? כי הכל צפוי וידוע מראש ומאוד קשה להימנע מקלישאות בסצנה כזו) . אני יודעת שיש כללים לכתיבה איכותית וטובה, ואחד הכללים זה להימנע מקלישאות. אבל אני חייבת להודות שאני רומנטיקנית חסרת תקנה בקטע כזה עם זוג מאוהב בגשם, אני מסוגלת כל פעם מחדש להזיל דמעה. ואם זה מעורר אצלי תגובה רגשית חזקה, אז אולי, יש משהו בזה… אולי, לא כדאי לשלול על הסף את הסצנות הנראות הכי ברורות מעליהם. אולי, דווקא כדאי להשקיע בהם ולנסות כן, לכתוב משהו בהשראה הסצנה הזו. (זה יכול להיות אתגר נחמד.)
  3. גשם כדמות ראשית – באחד הסיפורים שכתבתי, השתמשתי במודע באלמנטים שונים של מים (טיפות, בוץ, מיץ תפוזים, גשם, דמעות, קיפאון…) כדי לתת מסגרת לסיפור. השלכתי מן הטבע אל הגיבורים, הקפדתי להשתמש בדימויים אלו, כדי להעצים את המשמעות של התהליכים שהגיבורים  עברו. אפילו השם (לא סופי) של הסיפור לקוח מעולם המים – "הדמעות האחרונות של החורף".
  4. עושר השפה – שימוש בשפה פיגורטיבית ומטפורית, במילים נרדפות, ביטויים הקשורים לגשם. השפה העברית עשירה במיוחד בביטויים ומילים הקשורות לגשם. (אפשר לקרוא באתר של מילון השפה העברית אוסף מרשים של ביטויים כאלו https://www.safa-ivrit.org/semantic/rain.php) .

אז לסיכום, בפעם הבא כשיורד גשם תנסו להקשיב לו בכל חמשת החושים ותתנסו בכתיבת הגשם.

השאר תגובה