פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא במסע…אף אחד לא הגדיר והסביר לי בגיל ארבע עשרה שאני עומדת להתחיל במסע. פשוט, כל המשפחה התארגנה לקראת העליה לישראל. היו אלף ואחד סידורים ואריזת חיים שלמים לתוך מזוודות, תיקים ומכליות. נוצרה מציאות חדשה, של חיים לצד המזוודות, שהמתינו לרגע האמת. פתאום, הרעיון של העלייה הפך לממשי והפרידה מהמוכר והידוע, הייתה קרובה מתמיד. אולי, באותו רגע החל המסע? ומי יכול,באמת, לשים אצבע על הרגע שבו אתה מבין שאתה במסע. המילה מסע – מעוררת מיד תחושה של אי וודאות, של שינויי וגם משהו מרומם רוח, חשוב, חד פעמי. אולי, זו הסקרנות, אולי, זו התחושה שבכל מסע לצד קשיים ישנם רגעים של אושר, שלווה, שמחה. וכל שינוי, מביא יחד איתו שפע הזדמנויות – לגדול, להתפתח, לצמוח. בספטמבר 1990, בראש השנה, המשפחה שלי (אמא,אבא,סבא,סבתא,אחי ואני) יצאה למסע, מצוידים בדבר הכי יקר שיש: אהבה, תמיכה אחד בשני, כבוד הדדי ואמונה שיהיה טוב. כל הערכים האלו שגדלתי עליהם עמדו איתן בקשיי העלייה ובשינויים שעברו על משפחתי. כל אחד מבני המשפחה עבר את המסע שלו לישראל ואנחנו כמשפחה, עברנו חווית מסע משותפת. היו עוד מסעות בחיי, מסעות פיזיים כמו נסיעות לחו"ל, מסע בן שבע שנים לתואר ראשון בהנדסה, מסע בן עשר שנים לכתיבת ספר ועוד. אבל לעלייה שמורה הזכות להיקרא המסע הראשון שלי.
את האהבה שלי למסעות אני רוצה לחלוק בסדנת כתיבה קרובה, שתעסוק במסע – פיזי, ריגשי, דמיוני. זוהי סדנה מיוחד ברוח חג פסח. עוד פרטים בקישור.