את המושג ״פחד מדף הריק״ שמעתי מבן שלי, כשהיה בן שמונה. באותו רגע, המילים שלו הפתיעו אותי ולא ידעתי איך בדיוק להגיב ומאיזה מקום – מקום של אמא, של מנחת קבוצת כתיבה יוצרת, מקום של כותבת, מקום של המבוגר האחראי.האמירה של הילד הייתה חזקה מדי, נאמרה עם הרבה רגש ואפילו עם כאב. עיניו האפורות הבריקו מדמעות כששיגר את המילים האלו :"אני אוהב לכתוב, אבל מעדיף לא לכתוב, כי אני מפחד מדף הריק!" הילד לא מפחד מנחשים, חרקים, מפלצות, רק מדף הריק.

״למה אתה בדיוק מתכוון, כשאתה אומר שאתה מפחד מדף הריק?״ שאלתי בכובע של אמא דואגת ומנחה קבוצות כתיבה יוצרת מנוסה.

״יש לי בראש סיפור מושלם!״ הכריז הילד ומשך באף, ״אבל כשאני מתחיל לכתוב, על הדף, אז הסיפור המושלם נעלם  והופך למשהו אחר, לא כפי שדמיינתי.״

״גם אני מכירה את זה. גם לי זה קורה,כשאני כותבת.״ שיתפתי בכובע והמשקפיים של סופרץ.

״באמת?" הסתקרן הילדון. היה לו קשה להאמין שיש עוד מישהו בעולם שחווה את אותם דברים כמוהו. ״אז מה את עושה עם זה, הרי את כותבת כל הזמן ומתעסקת בכתיבה ועושה סדנאות…לא נראה שאת פוחדת ממשהו בכתיבה!״

חייכתי אל הילד המקסים שלי והשבתי בכובע הצבעוני של אמא ובכובע הרציני של מנחת סדנאות כתיבה יוצרת :

״אני פשוט כותבת!זו הדרך להתמודד עם הפחד מהדף הריק. כי ברגע שאתה מתחיל לכתוב, הדף כבר לא ריק!״

"אבל זה אף פעם לא יוצא בדיוק, כפי שדמיינתי בראש!״ התעקש הילד.

״נכון!״ נאנחתי בכל הכובעים, ״זה לא עובד ככה. אני לא יודעת איך בדיוק תראה הכתיבה על הדף, כי היא עושה דרך מהראש של הכותב אל הדף ועל הדרך היא לפעמים משתנה. ככה זה עובד וזה הכיף שבכתיבה. ״

״את ומתנת הכתיבה שלך!״ סוף סוף הילד חייך אליי וחיבק אותי.

ואני חשבתי באותו רגע שיש לי מתנה של ילד.