אמת מהמגירה של סבתא

image

נכתב ביום השואה, מוקדש באהבה גדולה לסבתא שלי, אולבסקיה רוזה ז"ל. 

לסבתא שלי, סבתא רוזה, היו סודות במגירה.

לי יש חולשה למגירות ולסודות מאז ומתמיד.

הסתקרנתי…קצת חיפשתי, קצת תחקרתי, קצת חיטטתי, קצת שאלתי. גיליתי דברים על עברה, על מלחמת העולם השנייה, על משפחתה הראשונה. כמה תמונות בודדות בשחור לבן של דמויות שלא הכרתי סיפרו את הסיפור שלהם. הם לפחות סיפרו, סבתא לא אהבה לדבר עליהם.

בעלה הראשון של סבתא הופיע בתמונת מחזור של סיום לימודי רואי חשבון. זיהיתי אותו לפי שם משפחה שהיה כשם משפחה של סבתא שלי. הוא היה גבר מרשים, יפה תואר, עם עיניים ששידרו שלווה ורוגע. אני יכולה בקלות לדמיין את סבתא שלי מתאהבת בעיניים כאלו. אני רואה בחלק מהתמונות של אותם שנים, תמונות של לפני המלחה, את סבתא שלי מאושרת ושמחה.

תמונות לא משקרות, רק שותקות.

הילד הראשון של סבתא, הופיע בכמה תמונות ישנות, קטנות ומתפוררות. תמונה של ילד מתולתל עם חיוך קטן ושובב. ילד מתוק, ילד יחיד. ילד של לפני המלחמה, שנולד למשפחה צעירה, משפחה לפני המלחמה, לתוך חיים קצרים לפני המלחמה.

הייתי רוצה לספר סיפור אחר, לשלוט על הדמויות ולהעניק להם חיים אחרים, חיים מדומים, כאלו שבהם לא היו מלחמות, רעב, רכבות והפצצות. רציתי לספר שאחרי המלחמה סבתא ובעלה הראשון נפגשו שוב והילד שלהם שרד. רציתי לספר שבעלה הראשון לא נלקח למחנה ריכוז וילד שלהם לא נפטר.

רציתי לספר שלא ראיתי תמונה מזעזעת של סבתא שלי, לבושה בבגדים שחורים ועטופה באבל כבד, עומדת ליד ארון קבורה קטן שבו שוכב בנה בן החמש.

רציתי לספר, אבל מבעד הדמעות אני כותבת את האמת הכואבת. אמת מהמגירה של סבתא, שכל החיים שמרה בגד של בנה הקטן ותליון שקיבלה מבעלה הראשון.

בשבילי הם דמויות שמביטות עליי מהצילומים הישנים והמתפוררים, דמויות מסיפור חיים שסבתא רוזה סיפרה כשהגיע לגיל 100. בשבילה הם היו חיים שלמים שלפני המלחמה, חיים שהפכו לזיכרון.

סבתא רוזה נולדה בקייב ב 06/04/1914 ונפטרה בירושלים בגיל 102, בערב פסח בתאריך 22/04/2016.

 

השאר תגובה