דמויות הם חלק בלתי נפרד מכל סיפור. בדיוק כמו שלכל סיפור יש מבנה ורצף אירועים שמתרחשים, המשפיעים על הדמויות. נשמע כל כך פשוט – תמציא דמות (גיבור או נבל), תבנה עלילה (משהו עם התחלה אמצע וסוף) ותערב בתוך העלילה את הדמויות שהמצאת. אבל האמת – זה לא פשוט בכלל.
האמנות של הסופר ביכולת לכתוב את הדמויות כך שיגרמו לקורא שלו להזדהות עם הדמות, להתרגש יחד עם הדמות ולחוש את כאבו או שמחתו כאילו זה רגש אמתי שלו. הזדהות עם הדמויות מתרחשת כשהקורא חש אימפטיה או סימפטיה כלפי הדמות. אימפטיה – כשהקורא מזהה בדמות משהו מעצמו. סימפטיה – כשהקורא פשוט אוהב את הדמות (לא חייב להיות דמות חיובית).
כשאני כותבת את הדמויות אני חשה כלפיהם סימפטיה ואימפטיה. זה מה שמאפשר לי "להכיר" אותם לעומק ובעצם לכתוב את הסיפור שלהם. כך אני יודעת מה בדיוק הדמות תגיד בסצנה מסוימת, איך הדמות תגיב למצב מסוים, מה הדמות תרגיש ברגע מסוים. כך לאט -לאט אבן אחרי אבן נבנה הסיפור. הקושי בתהליך הזה – להישאר נאמן הן לסיפור – למבנה ועלילה והן לדמויות, מבלי ליפול למלכודת של דמויות מושלמות מדי – למשל, הגיבור האולטימטיבי ללא שום תכונה שלילית או הנבל הרשע ללא שום תכונה חיובית. בסופו של דבר ספרים נכתבים על ידי בני אדם, בשביל בני אדם ולרוב יתעסקו ביחסים בין אדם לאדם.