כובע הסופר

fashion-985556_1280

כשאני שמה על עצמי כובע של סופרת, יש לי זכות ויכולת להמציא ולשחק עם הדמויות, להציב אותם בסיטואציות שונות ולראות איך הם מתמודדים. זה החלק הגלוי של עבודת הסופר, אבל יש עוד חלק, הלא גלוי לעין, החלק המוסתר (אולי אפילו מסתורי) בעבודת הסופר. זהו חלק שאחראי על יצירת דמויות אותנטיות יחד עם יצירת עניין סביב הדמויות. בחלק הזה הסופר קובע וחוקר את "הפרופיל הפסיכולוגי" של הדמויות, מייצר עבורם אמונות, תחושות, רגשות, שפה וההיסטוריה האישית. הסופר מפתח את המודעות של הדמויות ומאפשר להם "לפעול" מתוך המודעות הזו, לייצר עניין ולקדם את העלילה. ככל שאני כותבת יותר, כך אני מבינה שהחלק הזה הוא חשוב לא פחות מטכניקות כתיבה והשפה. והערך המוסך של פיתוח מודעות הדמויות – זה פיתוח מודעות עצמית של הסופר. בסופו של דבר, מה הם הדמויות, אם לא תוצר של מודעות הסופר?

דוגמה מנובלה שכתבתי  :

"…ואני לא הספקתי לבקש ממנו סליחה על איזשהו ריב מטופש שהיה לנו כמה ימים לפני שהוא נהרג. הייתי נותן הכל, בשביל להגיד לחבר הכי טוב שהיה לי, רק מילה אחת – סליחה. אם למדתי משהו מאותו אירוע, זה שאם פגעת במישהו, עלייך לבקש סליחה כמה שיותר מהר, לפני שהאדם הזה ייעלם מחייך. ״

אז מה היה לנו פה?

היסטוריה אישית – חבר של הגיבור נהרג.

רגש – חרטה, געגוע, אשמה.

אמונות – "אם פגעת במישהו עלייך לבקש סליחה",  "יש למהר לבקש סליחה, לפני שיהיה מאוחר מדי", "כל מי שחשוב לי נעלם מחיי"

תחושות – הגיבור חושש שמישהו חשוב לו ייעלם (כדי לדעת למה, תצטרכו לקרוא את כל הנובלה…התשובה ניתנת בסיפור.) .

שפה – מילים ישירות, משפטים קצרים וחותכים. ברור שמי שאומר את המילים האלו מספיק רחוק מאירוע של אבדן החבר, כי הכאב שהמילים מעבירות הוא די עמום.

 

 

 

השאר תגובה