כל שנה לסעודת חג אני מכינה לפחות סלט אחד שהוא מתכון חדש. זה כבר הפך למסורת של ראש השנה, לחדש את אוסף המתכונים ולהכין סלט שלא הכרתי ולא הכנתי אף פעם לפני. אני עושה את זה במודע, גם כדי לגוון ולשמח את משפחתי וגם כדי לצאת מאזור הנוחות שלי.
זה אף פעם לא קל לצאת מאזור הנוחות, כי מחוץ לאזור הזה נמצא אזור הדמדומים עם חוסר וודאות, ספקות, חוסר בטחון. אני מכירה את אזור הדמדומים הזה היטב בכתיבה. כשאני כותבת סיפור מובנה, אני לגמרי מחוץ לאזור הנוחות שלי ויש לי מושג קלוש (מספיק כדי להתחיל לכתוב) מה אני הולכת לכתוב. בכתיבה של סיפור אני צריכה לקבל את העובדה שלפעמים אני בתור סופרת לא יודעת איך להמשיך את הסיפור, לפעמים אני לא בטוחה בכתיבה שלי, לפעמים אני לא רוצה לכתוב, לפעמים אני בורחת מכתיבה, לפעמים אני כותבת ליד נושא כואב ולא נוגעת בנקודה הכי כואבת.
שנים של כתיבה לימדו אותי להאמין ולסמוך על עצמי כותבת, לימדו אותי להיות נדיבה כלפי עצמי ולאפשר לכתיבה להגיע בקצב שלה. למדתי לאתגר את עצמי בכתיבה, למדתי להעז ולצאת מאזור הנוחות שוב ושוב. והדבר הכי חשוב שלמדתי שכשרוצים להצליח בכתיבה – פשוט כותבים שוב ושוב.
אז שתהיה לנו שנה טובה, שבה נמלא את מחברת המתכונים בסלטים חדשים ונעז למלא את מחברות שלנו בכתיבה שבאה אלינו בקלות ובהנאה.