"המשהו" הזה של הכתיבה

book-1667826_1280

דרך יחידה להצליח בכתיבה – זה לכתוב. זו האמת הפשוטה והסוד הגדול של כל סופר. אם זה כל כך פשוט, אז למה לפעמים אנחנו לא מצליחים לכתוב, לא משלימים סיפור שהתחלנו, מוותרים על כתיבה, דוחים את הפרויקטים היצירתיים שלנו, מפסיקים לכתוב, חווים מחסום כתיבה, מזניחים את הכתיבה? מה קורה במרחק הקטן הזה בין הלב או הראש שלנו אל הדף? הרי קורה משהו, ברגע שאוחזים את העט ומתחילים לכתוב. לפעמים "המשהו" הזה, מאפשר לכתיבה לזרום בקלות, מסיט מחסומים בדרך וכל מילה מדויקת, כאילו מונחת במקומה הטבעי. אבל לפעמים "המשהו" הזה, כאילו מושך אחורה, מכביד, מערים קשיים חוסם את השטף החופשי של המילים על הדף. אז מה עושים עם "המשהו" הזה, שבלעדיו, כנראה אי אפשר לכתוב? איך מסתדרים עם הדואליות הזו, כשלא יודעים מראש, איזה "משהו" תפגוש בכתיבה – החופשי והקל או החוסם והכבד? איך בונים את עצמינו ככותבים שמתפקדים בכל מצב ובכל מצב הרוח, למרות הטבע ההפכפך של הכתיבה? התשובה היא פשוטה – כותבים! ככל שמרבים בכתיבה, כך בונים את המודעות של הכותב, מכירים לעומק את עצמינו כותבים, לומדים להקשיב ולדייק את עצמינו, לומדים להתמודד עם הביקורת והמחסומים. זה מאתגר וזו עבודה יומיומית, אבל זה מה שהופך את הכתיבה לכל כך מרגשת ומספקת. זה מה שהופך את הכתיבה למתנה.

השאר תגובה