זה התחיל ממכתב בכמה ימים, אבל מהר מאוד התפתח להכתבות יומיומית. ובדיוק כמו בקשר אמיתי, זה התחיל מכתיבה על הנושאים כלליים. כך כתבנו על הדברים היומיומיים של בני שש עשרה : קיטורים על ההורים ועל שיעורי בית, חברים, מוזיקה, תחביבים. וזה המשיך לדברים אישיים יותר, שכל דמות הייתה מוכנה לחשוף.
כשהתחלתי לכתוב, בעצמי לא ידעתי דבר על הדמות של מיכאל ולא היה לי מושג לאן זה יתפתח. גם לא הייתה לי שליטה מלאה על ההתכתבות הזו. זה לא המצב הרגיל של סופר עם הדמות שלו אחד על אחד, זה הרבה יותר מורכב. יש עוד סופר בתמונה (השותפה שלי לכתיבה) עם הדמות שלה ויש גם היגיון פנימי של ההתכתבות. ואם אנחנו רוצות באמת להמשיך בתרגיל, אז עלינו להשתדל לעורר עניין בין הדמויות ובעצם ליצור סוג של סיפור. ככל שהתעמקנו בכתיבה, המכתבים התארכו ונוספו דמויות משנה ועלילה הסתעפה והתפתחה ונוספו כמה עלילות משנה מרתקות וגם הדמויות שלנו קיבלו עומק ואפילו התחילו לפתח רגשות אחד לשנייה.
ככה, מתרגיל לכאורה פשוט של להתחפש לדמות ולכתוב מכתב, נוצר בסיס לסיפור שבהחלט שווה להמשיך ולפתח.