בין ניקיונות וסדר לפסח – הכל בסדר

אני לא בטירוף של ניקיונות, לא עושה משהו מיוחד כדי להבריק ולצחצח את התנור או החלונות. אני לוקחת את הניקיון לכיוון קצת אחר – להזדמנות לסדר ולהזיז דברים שזנחתי או דחיתי או לא הגעתי אליהם. מסתבר שיש לי המון כאלו, במיוחד בהקשר של כתיבה. אני יצרנית בלתי נלאית של דפים כתובים. יש לי כמויות של דפים, קלסרים, מחברות, פתקיות, פנקסים… והם מלאים בכתב יד צפוף או בכתב יד מתפזר ומרושל, הם כתובים בעט או בעיפרון צבעוני או בטוש. יש גם מחברות שהתחלתי ולא כתבתי יותר מדף אחד, יש מחברות שכתבתי חצי מחברת וזנחתי. כזאת אני, מבולגנת, מפוזרת, לא שיטתית, לא מאורגנת עם המחברות שלי. אבל יחד עם זה, אני מאוד מאורגנת עם הכתיבה שלי וכשאני עוסקת בכתיבה של משהו מובנה ספר למשל, אני מאוד מדוייקת ומסודרת. עצם גבולות הספר, גורמים לי לאסוף את עצמי, להתגבר על הרצון להיות בבלאגן היצירתי ופשוט לעשות את הכי טוב שאני יכולה כדי לכתוב ספר טוב.

כתיבת ספר טוב, דורשת מאמץ, שלא מסתכם בסיפור טוב או בכתיבה טובה. במאמץ הזה נכנסים גם גורמים שבכלל לא במישור הסיפרותי, גורמים אישיים כמו אמונה, יכולת התמדה, יכולת התמודדות עם ביקורת ועוד ועוד. לפעמים נדמה לי שכתיבה עצמה זה החלק הקל בכל הסיפור. לפעמים אני מרגישה חוסר ביטחון כלפי הכתיבה שלי, לפעמים אני מתקפלת מול ביקורת ומוכנה להניח בצד כתב יד שעבדתי עליו כמה שנים טובות, לפעמים אני צריכה להכריח את עצמי ולהתעקש להתמיד בכתיבה.

כשאני חווה ימים כאלו, אני נוהגת לעשות משהו כיפי עם הכתיבה שלי, למשל לקרוא משהו שכתבתי פעם (רק בשביל זה כדאי לסדר את כל הדפים ומחברות, שיהיה קל להתמצא בבלאגן היצירתי שלי)  או לקרוא משהו שמישהו אחר כתב, משהו שיעורר השראה או פשוט ישפר מצב רוח. אני פונה גם לכתיבה עצמית – כותבת כל מה שמציק לי, מורידה על הדף את כל התלונות והבקשות שלי. הדף סובל הכל, סופג לא רק מילים ודיו לפעמים גם דמעות. ולפעמים אני הולכת לסדנאות כתיבה בשביל להיות בסביבת עוד אנשים כותבים.

שנים של כתיבה לימדו אותי שכל יום הוא יום של כתיבה אחרת וכל יום מחדש, אני בוחרת במתנה היצירתית שלי – בכתיבה.

בנתיים, היום אני הולכת לארגן ולסדר את הכתב יד של ספר הביכורים שלי בעברית.

 

השאר תגובה