זיכרונות ראשוניים על כתיבה

הייתי ילדה כותבת. עוד לפני שידעתי מה זה להיות ילדה כותבת, כנראה, עוד לפני שידעתי לכתוב בכלל. יש לי כמה זיכרונות מאוד ברורים על "ילדה כותבת".

זיכרון  #1 – אני בגן חובה, ששנאתי כל רגע שהייתי בו, כי הרגשתי שאני לא שייכת לשם (הצטרפתי לקבוצה של ילדים שהמשיכו ביחד כקבוצה מגן טרום חובה). סבלתי באותו גן, שלצערי יכולתי לראות את החצר שלו מחלונות ביתי ואת ביתי מחצר הגן שהסתובבתי בו לבד, כאשר הילדים השאירו אותי מחוץ למשחק. להיות מחוץ למשחק, לא להיות חלק ולהיות זרה בחבורה שהתגבשה, זו הרגשה קשה בכל גיל, במיוחד בגיל חמש. אבל אני חולקת את הזיכרון הזה לא כי אני רוצה לסחוט אמפתיה או רחמים. אני חולקת זיכרון הזה כי הוא הזיכרון הראשון שלי על כתיבה. עוד לא ידעתי לכתוב בכלל, אבל התחלתי לטוות סיפורים. פתאום, נפל לי אסימון, שלא משנה מה יש בחוץ, יש לי משהו שהוא רק שלי וזה הסיפורים שאני מסוגלת להמציא. אף אחד לא יכול לקחת את הסיפורים שלי ממני, אף אחד לא חייב לראות או לשמוע אותם, זה רק אני והסיפורים שאני ממציאה. הכוח הזה תמיד זמין ותמיד נמצא לידי, אני רק צריכה לפנות אליו, לרכז בו את תשומת ליבי ואת סקרנותי . ומה שיפה שבשביל להמציא סיפורים או בשלב מאוחר יותר לכתוב סיפורים, לא חייבים להיות הילדה הכי יפה בגן וגם לא הילדה הכי פופולרית בבית הספר, אפשר להיות פשוט אני.

זיכרון #2 – אני בכיתה א׳, כבר יודעת קרוא וכתוב. אני אוהבת מילים וצירופי מילים. אני אוהבת לקרוא וכשאני רואה תמונות בספר אני מתעכבת עליהם ושמה לב לכל פרטים. התמונות גם מספרות סיפור. לפעמים תמונה משלימה טקסט ולפעמים התמונה מספרת סיפור אחר לגמרי. אני אוהבת שילוב בין תמונה לטקסט ואוהבת להתבונן במה שקורה בחוץ, כשאני יושבת ליד החלון. הרחוב, פנסי רחוב, הכביש, עצים, בית ממול, אנשים שחולפים להם ברחוב, גדר של גן ילדים, כל מה שני רואה באותו רגע, יכול להפוך לקומפוזיציה או לסצנה בסיפור. אני רק צריכה התבונן היטב, לתפוס איזה רגע שממנו יתחיל הקסם של סיפור. הקסם קורה כשמתחילים לשאול המון שאלות והחשובה שבהם ״מה הסיפור של…״ אחר כך באה השאלה לא פחות חשובה ״למה?״ למשל:

למה הילדה שהולכת יד ביד עם סבתא שלה בוכה? למה סבתא לא מרגיעה אותה? למה הם הולכות עכשיו ברחוב שלי? מה יש בתיק החום של סבתא?איך קוראים לנכדה? איך קוראים לבובה שהיא מחזיקה חזק חזק ביד הקטנטנה שלה?

יש לי עוד הרבה זיכרונות כאלו, שהם חלק בלתי נפרד ממני ומעצמי הכותבת שבי. החלק היצירתי הזה קיים בכל אחד. אני לא יוצאת דופן ביצירתיות ובכישרון הכתיבה שלי. אני פשוט נתתי לכתיבה להיכנס לחיי והשקעתי מאמצים בלטפח את כישורי יצירתיות. בהתחלה זה היה אינטואיטיבי, אולי אפילו לא מודע. ככל שהתפתחתי, כך השקעתי זמן וכוח בלימודי כתיבה ויצירתיות. ככל שאני לומדת יותר, אני סקרנית יותר ורוצה לדעת עוד. הסקרנות ויצירתיות הולכים איתי יד ביד ומלווים אותי יום יום בדרך שלי ומאפשרים לקסם הכתיבה להתרחש ומאפשרים לי להעביר את הקסם הזה הלאה.

השאר תגובה