תמונה ראשונה – ילדות רחוקה…אני בת 9 בקייב, במוזיאון אמנות רוסית, יושבת מול תמונות נוף של צייר שישקין, צייר שעבודתיו אני אוהבת עד היום. הציורים שלו כל כך מלאי חיים ומלאי אור. אני יכולה ללכת לאיבוד בין השבילים של היער שהוא צייר. אני מתבוננת בתמונה ומרגישה את הצבעים המתעוררים לחיים ודמיון פורש את כנפיו. אני מתבוננת בציור בכל החושים שלי. אני רואה כל הפרטים הכי קטנים, כל משיכת מכחול, כל גוון. אני מסוגלת להריח את ריח הדשא והפרחים המצויירים. אני יכולה להשלים את הקולות שהצייר ניסה להעביר דרך התמונה. אני עוצמת את עיניי ואני שם, בתוך הציור. המעביר בין עולם הדמיון ולעולם האמיתי כל כך קלים וברורים. אני יודעת לנוע בין שני העולמות, בטבעיות.

תמונה שניה – סטודנטית שנכשלה במבחן…אני בת 26 בתל אביב, במוזאיון תל אביב לאמנות, בתערוכת אימפרסיאוניסטים. אני מתבוננת בתמונות של רנואר ומחניקה דמעות. לא בגלל ציורים של רנואר, בגלל שנכשלתי במבחן האחרון שלי לתואר מהנדס. מקצוע עם השם המוזר תהליכים סטוכסטיים (תהליכים אקראיים), מרחיק אותי בשנה שלמה מקבלת תואר… נכשלתי במועד א’ ועכשיו, אחרי מועד ב’, אני מבינה שגם במועד ב’ לא הצלחתי. החברים לספסל הלימודים כבר התחילו לעבוד בחברות הייטק ולממש את החלום הישראלי ואני … אני ניסיתי להתקבל לכמה מקומות וקיבלתי סירוב מנומס. חברים שהתחתנו רק לפני שנה שנתיים, התחילו להביא ילדים לעולם ואני ובעלי מנסים להכנס להיריון ולא מצליחים. אני מושכת באף ומתבוננת במשיכות מכחול של אימפרסיאוניסטים שניסו ללכוד את הרגע. הדמיון העייף שלי, עדיין מלא במספרים ותהליכים אקראיים, מרשה לעצמו לקחת אותי לפינות נשכחות. הדמיון פורש את כנפיו מעליי ואני נזכרת במשהו שכתבתי, משהו שנשכח בין כל המשימות והפרוייקטים, בין כל הנסיונות להפוך למהנדסת תוכנה וניהול. אני לוכדת את הרגע ובא לי לכתוב אותו.

תמונה שלישית – היום…אני בת 42, במוזאון תל אביב לאמנות, בתערוכה של לואיז בורז’ואה. התערוכה נקראת “שניים” ואני ובעלי הולכים לתערוכה ביחד. הילדים שלנו מספיק גדולים כדי להשאר בבית לבד כמה שעות. חם ואפור בחוץ, כאילו אנחנו בתחילת סתיו ולא באמצע חורף. למרות שאפור זה צבע יפה לכתיבה, אני בקושי כותבת. בין הכנת סדנאות, מפגשים עם תלמידים, בניית שיתופי פעולה, עבודה בהייטק אני בקושי מצליחה לנשום. ובשביל לכתוב, קודם כל צריך לנשום…ואחר כך אולי, כדאי למלא את המצברים היצירתיים – לצאת לטייל, ללכת לתערוכה, לקרוא ספר, לראות סרט…והכתיבה? הכתיבה תמיד איתי.

אם גם אתם רוצים למלא את המצברים היצירתיים שלכם – מוזמנים לסדנת כתיבה הקרובה

מסע הגיבור, זה אחד המבנים הקלאסיים של סיפרות ואחד האהובים עליי. במסע הגיבור, המרכז הוא הגיבור וכל מה שקורה לו במהלך הספר. מסע הגיבור הוא לא רק רצף אירועים שבהם מעורב הגיבור, אלא גם התפתחות של הדמות, התמודדות עם הקונפליקטים  פנימיים וחיצוניים. התמודדות מול יריבים וחיפוש דרך. משל לחיים, לשינויים שקורים לנו יום יום. בעצם זה מה שהופך את מבנה העלילה הזה לכל כך פופולארי וקלאסי. לכתוב מסע הגיבור, זה לא פחות מאתגר מלהיות גיבור שעובר את המסע שלו. לכתוב מסע הגיבור, זה להיות עם הדמות בכל רגע ורגע, לחוות איתו את חוסר הוודאות ותלאות הדרך, להתלבט איתו, לפחד איתו, להאמין ביחד איתו, להשתוקק ביחד איתו, לבכות ולצחוק יחד איתו. לכתוב את מסע הגיבור, זה מצד אחד יציאה למסע בנופי העולם הסיפרותי אבל מצד שני זה מסע הכי פנימה, לתוך מבוך המחשבות והרגשות שסופר מעניק לגיבור שלו. ואם רוצים לכתוב מסע גיבור בלתי נשכח, חייבים לחקור את נפשו ודרכו של דמות הגיבור, לחקור את האופי שלו, את החולשות והחוזקות, את הרקע שלו, את הדקויות של האישיות שלו. מבנה העלילה ״מסע הגיבור״ מאפשר מסגרת נוחה לחקירת דמות הגיבור. המבנה עוזר לבנות שלב אחרי שלב דמות עגולה ומורכבת, כזו שמתפתחת, צומחת ולומדת על עצמה.

מי שרוצה ללמוד עוד על כתיבת דמויות ו״מסע הגיבור״,  מוזמן  ליצור קשר ולקבל פרטים על מפגשי כתיבה הקרובים.

נטלי 0522241099  BirkanNataly@gmail.com