יש גם ימים כאלו, שהכל הפוך. חום יולי אוגוסט בתחילת מרץ, פקק לא אופייני בדרך לעבודה. וכשאת כבר מגיעה לעבודה ותופסת את המקום האחרון בחנייה וחושבת איזה יופי, זה הולך להיות יום מוצלח, את מקבלת טלפון מהבוס שאומר שיש תקלה דחופה… לקראת הצהרים את נזכרת ששכחת את האוכל שלך בבית על השיש, וכשאת אוכלת איזה סנדוויץ' מסכן ליד המחשב, מצלצל הטלפון ובן שלך בקול חנוק מדמעות מבקש שתאספי אותו מבית הספר כי הוא מרגיש לא טוב. בנקודה זו, קלטתי שזהו אחד הימים האלו, שבהם הכי קל להגיד "זה לא היום שלי" או "יום נאחס" או כל ווריאציה אחרת ל"יום הפוך שכזה". ואם אפול להגדרה של "יום הפוך" , אז באמת אקבל את היום ההפוך במיטבו ולא אמצא רגע פנאי לעשות מה שתכננתי להיום. בטח, לא אמצא זמן לכתוב אפילו שורה אחת בבלוג שלי וארגיש רע עם זה עוד כמה ימים ואוכל לספר לעצמי סיפור שיש גם ימים כאלו – ימים אפורים, מוזרים, חסרי השראה, ימים לא מתאימים לכתיבה.
היום החלטתי לא לספר לעצמי סיפור כזה. במקום לספר, החלטתי לכתוב בעצמי סיפור אחר – סיפור שבו כל יום הוא יום טוב לכתיבה. יש ימים מאתגרים פחות ומאתגרים יותר, עם תנאים מטיבים יותר או מטיבים פחות עם הכתיבה. כשאני מאמינה שכל יום הוא יום טוב לכתיבה, אני מגדילה את הסיכויים שלי לעסוק בכתיבה, להשתפר ולהתקדם בכתיבה. גם עולים הסיכויים ליצור עוד ועוד סדנאות כתיבה יוצרת וגם באים שפע של רעיונות יצירתיים איך להעניק את "מתנת הכתיבה" לעוד ועוד אנשים שאוהבים לכתוב.
