כתיבה טובה – זה עסק לעקשנים ולסבלנים ביותר, לאלו שמוכנים להקדיש לה את הזמן, לאלו שמוכנים להשקיע בה את כוחות הנפש, לאלו שיודעים להפעיל את כוחות היצירה.

לכתוב טוב – זה כמו לעלות על פרקט באולם כדורסל עם הקבוצה שלך ולשחק הכי טוב שאתה יכול.

להיות שחקן כדורסל טוב – זה להתאמן שעות על גבי שעות, להשתפר, ליפול ולקום, לפספס, להפסיד לקבוצה יריבה, לנצח, שוב להפסיד, שוב להתאמן, להאמין שאתה יכול ולא לוותר גם כשקשה.

להיות כותב טוב – זה כמו להיות שחקן כדורסל צעיר שלא התקבל לליגה של הגדולים. דמיינו אותו לרגע, ילד בן 12 שבדיוק קיבל תשובה שלילית (שנה שנייה ברציפות) .ילד שאומר, בעיניים בורקות, כשדמעות של אכזבה מחכות בזווית העין: “בשבילי כדורסל – זה החיים! אני לא מוותר! אשתפר השנה ושנה הבאה אנסה להתקבל לליגה שוב”.

לי יש זכות גדולה להיות אימא של השחקן הזה – שחקן כדורסל בנשמה. כל פעם שאני רוצה להרים ידיים, לדחות את הוצאת הספר, לוותר על קידום הסדנאות, לזרוק לפח איזה סיפור, אני נזכרת באותו רגע, שבן שלי לא התקבל לליגה, ואומרת לעצמי:

“בשבילי הכתיבה – זה החיים!אני לא מוותרת!”