נו, מה קורה עם הספר שלך?

שמעתי את השאלה הזו אינספור פעמים. וכל פעם לפני שעניתי, התכווצתי בפנים, כי הרגשתי שלא סיימתי לכתוב ושאין באופק תאריך סיום לכתיבת הספר. הרגשתי שהסיפור שאני כותבת עוד לא נולד (וזה אחרי יותר מעשר שנים שאני עובדת על הספר, זה עוד אחרי שהמצאתי את עיקר הדברים – דמויות, מבנה העלילה, רוב הסצנות ודיאלוגים, וזה עוד אחרי שכתבתי בפועל לפחות מאתיים עמודים ב word) .

נו, מה באמת קורה עם הספר שלך?

מדי פעם ניגשתי לסיפורים שהחלטתי לאגד לספר וניסיתי לתקן, לשכתב, להעמיק, לעשות עבודת הסופר. השקעתי שוב ושוב שעות של כתיבה (לרוב בשעות ערב אחרי יום עבודה או בשעות בוקר בסופי שבוע, לפני שכל בית מתעורר) ועדיין הספר לא נולד. הנחתי אותו בצד, לא התקרבתי אליו במשך כמה חודשים ובאותו שלב לא הייתי בטוחה שאי פעם ייוולד הספר. באותה תקופה השקעתי מאמצים בפיתוח יצירתיות, שיפור טכניקות כתיבה, פיתוח סדנאות כתיבה יוצרת משלי, פיתוח מודעות של הכותב והכתיבה.

נו, ספרי כבר, מה קורה עם הספר שלך?

אין לי מושג, איך ומתי זה קרה, איך ולמה בדיוק נפל האסימון, שאני בעצם, מוכנה לסיים לכתוב את הספר שלי. מרגע שקיבלתי על עצמי את ההחלטה לסיים לכתוב את הספר ולצאת לאור, הצלחתי לסיים לכתוב את הספר! הבאתי אותו לרמה הרצויה והכי טובה שאפשר במסגרת הספר הזה (כמובן, שתמיד יש מקום לשיפורים ובשביל זה יש תהליך עריכה מקצועית שהוא בעצם אחד משלבי הוצאה לאור). הבאתי את הספר לרמה שאני שלמה איתה. וכשאני שלמה עם הספר, אני שלמה עם הכתיבה שלי ועם עצמי ואני מוכנה לשחרר את הספר ולהראות אותו לעיניים זרות.

הספר שלי נולד!

אני כבר אוהבת אותו ובעיניי הוא הכי יפה בעולם. אני יודעת שזה בינתיים רק בעיניי ואיש לא יראה אותו כמוני ולא יאהב אותו כמו שאני אוהבת וזה בסדר. אני גם יודעת שעוד מצפים לי לילות ללא שינה, שכתובים, עריכות, הוצאה לאור, קידום הספר, השקעת משאבים עד שבאמת אחזיק את הספר ביד. הכי חשוב, שאני יודעת שכתבתי את הספר מהתחלה ועד הסוף, סיימתי לכתוב אותו ואני מוכנה לשלב הבא – הפיכת כתב יד לספר.