אם היה קיים מקצוע כזה “מהנדס כתיבה יוצרת” הייתי מאמצת אותו בחום ועושה הסבה מקצועית…
אני בת 40, כבר ילדה גדולה, אבל עדיין אוהבת לחלום. תמיד ידעתי איך להפעיל את הדמיון ולראות סיפורים מאחורי אנשים, סיטואציות, טבע או חפצים. אלו הם מקורות ההשראה בשבילי ואני מסוגלת לראות בערך בכל דבר הזמנה לכתוב סיפור. לא תמיד ידעתי להעריך את הכוח היצירתי, את כוח המילה הכתובה. היו שנים שרציתי לברוח מהיצירתיות, מהכתיבה, מהסיפורים שרצו להיכתב. הצלחתי בזה די טוב : בחרתי ללמוד הנדסת תוכנה. בחרתי להקשיב לקול ההיגיון שאמר: “תבחרי מקצוע שמפרנס, תשכחי מהסיפורים – למכולת הולכים עם כסף ולא עם סיפורים”. בחרתי להקשיב לקול של המבקר שאמר :”את לא סופרת, את לא מספיק טובה בכתיבה, את לא שווה…”. בחרתי להתעלם מקול קטן שלחש : “את עוד תצטערי על זה שהפסקת לכתוב.” כל המקהלה של הקולות : ההיגיון, המבקר, הקול הקטן – צדקו. הפכתי למהנדסת תוכנה מעורכת, לא הפכתי לסופרת וחוויתי מחסום כתיבה במשך שבע שנים שבהם לא כתבתי אף מילה.
היום אני לא מאמינה שניתן לברוח מיצירתיות, כי זה בערך כמו לברוח מעצמך. היום אני יודעת להעריך את המתמנה המופלאה הזו שקיבלתי. אני יודעת שחלק ממה שעשה אותי מהנדסת מעורכת – זה היצירתיות שלי. ומצד שני, כשאני מאפיינת דמויות בספר, אני משתמשת בטכניקות שלמדתי בזמן עבודה בהייטק. כשאני בודקת שפיתחתי עד הסוף את הרעיון של הסיפור שלי – אני נעזרת בתרשים זרימה (גם משהו שבא מעולם ההייטק). כשאני מפתחת סדנה, אני עושה תרשים תהליך (לגמרי כלי של הנדסת תוכנה/ניתוח מערכות) כדי לראות שאני מטפלת בכל המטרות של הסדנה.
אז, בעיניי, הנדסת כתיבה יוצרת, זה המקצוע שבחר אותי, מקצוע שמאפשר לשלב בין דברים שנראים לגמרי לא ניתנים לשילוב.
האין זו אחת ההגדרות של היצירתיות – לשלב בין דברים שאף אחד לא העז לפני?